Hannchen Herborn geb. Strauss
HANNCHEN HERBORN (auch Herbon) wurde am 11. November 1890 in Markelsheim (auch Markolsheim) geboren. Ihr Mädchenname war STRAUSS. Sie war verheiratet mit dem Kaufmann der Textilgroßhandlung LEO HERBORN 118. Gemeinsam hatten sie zwei Söhne, Heinrich (auch Heinz Oskar) 117 und Manfred 119.
Von 1933 an waren sie in der Scheffelstraße 19 gemeldet. In den Morgenstunden des 22. Oktober 1940 wurde die ganze Familie, zusammen mit 348 anderen FreiburgerInnen mit jüdischer Religion, verhaftet und in das Camp Gurs deportiert. Dieses Lager/KZ befand sich im Südwesten Frankreichs im damals noch „freien“ Teil des Landes.
In diesem Lager (und den vielen Nebenlagern) gab es verschiedene, aber wenige, Möglichkeiten Menschen fast jeder Altersgruppe zu retten. HANNCHEN HERBORN war für die Rettung als „Alte“ zu jung, da sie nicht über 60 Jahre alt war. Aber für ihre Söhne MANFRED und HEINRICH HERBORN gab es auch keine Rettung aus dem Lager zu entkommen, da sie bereits 17 Jahre alt waren. Nur Kinder und Jugendliche bis zu 16 Jahren konnten von jüdischen und Schweizer Organisationen mit Wissen und Duldung der Vichy-Regierung unter gewissen Umständen aus dem Lager befreit werden. Diese Kinder lebten dann in Frankreich privat oder in Kinderheimen, bis ihre Flucht ins Ausland organisiert war oder das Ende des Nazi-Terrors kam.
Nach fast zwei qualvollen Jahren in dem Lager Gurs deportierten die Nazis HANNCHEN HERBORN (und ihre Familie) in das KZ Drancy und von dort aus weiter mit dem Konvoi Nr. 19 vom 14. August 1942 in das KZ Auschwitz. HANNCHEN HERBORN wurde in den Gaskammern von Auschwitz-Birkenau im Alter von 51 Jahren ermordet. Dieses Schicksal mussten auch ihr Mann LEO HERBORN und ihren beiden Söhne MANFRED und HEINRICH HERBORN erleiden.
Außer den Namen in den alten Adreßbüchern von Freiburg und den STOLPERSTEINEN gibt es nichts was hier an die Familie HERBORN erinnert, denn es gibt keinerlei Restitutionsakten, weil vermutlich auch alle Familienangehörigen den Nazi-Terror nicht überleben konnten.
HANNCHEN HERBORN (also Herbon) was born on 11 November 1890 in Markelsheim (also Markolsheim). Her maiden name was STRAUSS. She was married to the merchant of the textile wholesaler LEO HERBORN 118. Together they had two sons, Heinrich (also Heinz Oskar) 117 and Manfred 119.
From 1933 onwards they were registered at Scheffelstraße 19. In the morning hours of 22 October 1940, the whole family, together with 348 other Freiburgers of Jewish religion, were arrested and deported to Camp Gurs. This camp/concentration camp was located in the southwest of France in what was then still the“free“ part of the country.
In this camp (and the many sub-camps) there were various, but few, possibilities to rescue people of almost every age group. HANNCHEN HERBORN was too young to be rescued as an „old woman“, as she was not over 60 years old. But for her sons MANFRED and HEINRICH HERBORN there was also no rescue to escape from the camp, as they were already 17 years old. Only children and young people up to the age of 16 could be freed from the camp under certain circumstances by Jewish and Swiss organisations with the knowledge and acquiescence of the Vichy government. These children then lived in France privately or in children’s homes until their escape abroad was organised or the end of the Nazi terror came.
After almost two agonising years in the Gurs camp, the Nazis deported HANNCHEN HERBORN (and her family) to the Drancy concentration camp and from there on to the Auschwitz concentration camp on convoy No. 19 of 14 August 1942. HANNCHEN HERBORN was murdered in the gas chambers of Auschwitz-Birkenau at the age of 51. Her husband LEO HERBORN and her two sons MANFRED and HEINRICH HERBORN also suffered this fate.
Apart from the names in the old address books of Freiburg and the STOLPERSTEINEN, there is nothing here to remind us of the HERBORN family, because there are no restitution files of any kind, because presumably all the family members were unable to survive the Nazi terror.
האנשן הרבורן (גם הרבון) נולדה ב11 בנובמבר 1890 במרקלסהיים (גם מרקולסהיים). שם הנעורים שלה היה שטראוס. היא נישאה לסוחר וסיטונאי הטקסטיל לאו הרבורן. היו להם שני בנים משותפים: היינריך (נקרא גם היינץ אוסקר) ומנפרד.
החל מ1933 והלאה הם נרשמו ברחוב Scheffelstraße 19.
בשעות הבוקר של ה22 באוקטובר 1940, כל המשפחה, יחד עם 348 תושבי פרייבורג יהודים נוספים, נעצרו וגורשו למחנה גירס. מחנה הריכוז הזה מוקם בדרום-מערב צרפת, בחלק שעדיין היה „חופשי“ במדינה. במחנה הזה (ובמחנות הלווין הרבים) היו הזדמנויות מגוונות, אך מעטות, להציל אנשים מכמעט כל קבוצת גיל. האנשן הרבורן הייתה צעירה מדי כדי להציל אותה בתור „אישה מבוגרת“, היא לא הייתה בת יותר מ60. אבן בשביל הבנים שלה, מנפרד והיינריך הרבורן, גם לא הייתה הזדמנות לברוח מהמחנה, הם היו כבר בני 17. רק ילדים ונערים עד גיל 16 יכלו להשתחרר מהמחנה תחת תנאים מסויימים על ידי ארגונים יהודים ושוויצריים בידיעת ממשלת וישי והסכמתה. הילדים האלה חיו אחר כך בצרפת באופן פרטי או בבתי ילדים עד שתאורגן בריחתם לחו“ל או עד שסוף הטרור הנאצי יגיע.
לאחר כמעט שנתיים מייסרות במחנה גירס, הנאצים גירשו את האנשן הרבורן (ואת משפחתה) למחנה הריכוז דראנסי, ומשם למחנה הריכוז אושוויץ על משלוח מספר 19, ב14 באוגוסט 1942. האנשן הרבורן נרצחה בתאי הגזים של אושוויץ-בירקנאו בגיל 51. גורלם של בעלה לאו הרבורן ושני בניה מנפרש והיינריך הרבורן היה זהה.
חוץ מהשמות בספר הכתובות הישן של פרייבורג ואבן הנגף (Stolperstein), אין כל זכר אחר לזכרה של משפחת הרבורן, מפני שאין תיקי פיצויים משום סוג, כי ככל הנראה כל בני המשפחה לא שרדו את הטרור הנאצי.